הכרעת דין בתיק ת"פ 34863-02-10

בפתח הדיון מודיע בית המשפט, שמחמת הספק מזוכה הנאשם מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

כתב האישום ותשובת הנאשם

ליעקב לוט דזרד, יליד 1959 (להלן: " הנאשם") מיוחסת תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 381+382 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: " החוק").

התביעה טוענת, שבתאריך 25.08.08 בשעות הערב, ברחוב נתיבות 30 בת"א, על רקע סכסוך שכנים, תקף הנאשם יחד עם אחרים את משה ישר, יליד 1958 (להלן: " משה"). על פי כתב האישום היכה הנאשם את משה כשאחרים חבלו בו במקלות. לקצהו של אחד המקלות חובר חפץ חד. יעקב ישר, יליד 1960 (להלן: " יעקב"), שהוא אחיו של משה הותקף גם הוא על ידי הנאשם ואחרים כשניסה להיחלץ לעזרת אחיו. הוא הוכה בבעיטות ובאגרופים גם בראשו. עקב המכות שהוכה, נפל ואיבד את הכרתו. כשאימם של האחים - שושנה ישר, ילידת 1939 (להלן: " שושנה") נחלצה לעזרת בניה, הותקפה גם היא ומשקפיה נשברו.

כתוצאה מהתקיפות שני האחים נחבלו בכל חלקי גופם ואימם נחבלה בראשה ובפניה. השלושה נזקקו לטיפול רפואי בבית חולים כדלקמן:

• למשה נגרמו פצע דקירה באמה ונפיחות בברך.
• יעקב נחתך בשפה, נחבל בצלעות, באמה ומסביב לעינו נותרו סימני חבלה.
• שושנה נחבלה בראשה שהתנפח, נגרם לה חתך מתחת לעין.

עו"ד א. אלפסי מהסנגוריה הציבורית (להלן: " הסנגור") אשר מונה לייצג את הנאשם בהליך זה, כפר בשמו בעובדות כתב האישום שיש בהן לבסס עבירה. לטענתו הנאשם הלך לבית המתלוננים כששמע מבניו, שבהעדרו הם - המתלוננים - חיפשו אותו. בהגיעו לבית המתלוננים ראה שהם רבים ביניהם ושמע שהם צועקים זה על זה. הוא עזב את המקום, מבלי להתעמת איתם ומבלי לתקוף מי מהם בצורה כלשהיא. הסנגור לא הכחיש את פציעותיהם של המתלוננים אך הדגיש שמרשו לא אחראי לגרימתם.

כנגזרת מהכפירה נקבע מועד לשמיעת הוכחות.

הראיות

לתביעה העידו המתלוננים: משה (פ/ע 7-22), במהלך עדותו הוגשו התעודה הרפואית - ת/1 והודעתו במשטרה נ/1. יעקב (פ/ ע' 22-36) במהלך עדותו הוגשו התעודות הרפואיות ת/2 ו-נ/2, ו שושנה (פ/ע' 37-45 וע' 50-52) במהלך עדותה הוגשו התעודה הרפואית ת/3 והודעתה במשטרה נ/3. כמו כן הגישה התביעה בהסכמת הסנגור את הודעת הנאשם מיום 8.09.08 - ת/4.

להגנה העידו: הנאשם (פ/ע' 58-63), במהלך עדותו הוגש דו"ח העימות שנערך בינו לבין יעקב - ת/5, ובן דודו יצחק מלכיאן (פ/ע' 63-67).

מהחומר עולה כדלקמן

1. בני משפחת ישר (להלן: " המתלוננים"), משפחת הנאשם ומשפחת העד מלכיאן מתגוררות בשכנות. בית המתלוננים גובל עם ביתו של מלכיאן.
2. בתקופה הרלוונטית משה, הבן הבכור במשפחת ישר, התגורר בבאר שבע ונהג לבקר מידי פעם בבית אימו שושנה, ואילו יעקב הרווק התגורר עם האם.
3. זמן מה קודם לאירוע, עשה יעקב פעולות הכנה להצבת קרוואן. לטענתו עמד להקים את הקרוואן בחצר ביתם. מלכיאן טוען, שיעקב התכוון לפלוש לשטחו ועל רקע זה השניים הסתכסכו. מלכיאן אישר שמעשיו של יעקב הכעיסו אותו מאוד (פ/ע' 64 ש' 14 ואילך).
4. לטענת המתלוננים על רקע הסכסוך, ביקש מלכיאן מבן דודו הנאשם לאיים על בני משפחת ישר והוא עשה זאת בטלפון, דבר שהרע את היחסים והוביל לתקיפות שבכתב האישום.
5. הנאשם ומלכיאן מכחישים את הטענות. לדברי מלכיאן לא עירב את הנאשם בסכסוך בשום צורה ולא ביקש את עזרתו (פ/ ע' 67 ש' 1-2). הנאשם הכחיש באופן עקבי את התקיפות המיוחסות לו (הנאשם ת//4 ש' 3 ופ/ע' 58 ש' 15). לגרסתם, ביום האירוע המתלוננים רבו ביניהם ותוך כדי כך יעקב תקף את אימו שושנה ומשה אחיו הפריד ביניהם (הנאשם פ/ע' 58 ש' 23-25, מלכיאן פ/ ע' 64 ש' 18-30).